אחרי עוד יום עבודה מתיש, עשיתי הכנות לעבור את הערב בכיף. ניצלתי את העובדה שאישתי יצאה עם חברה לספוג "קולטורה" בקאמרי וקפצתי לפיצוציה הקרובה לקנות מספר דברים שאני נוהג לכרסם רק במחתרת.
חזרתי הביתה, עמעמתי את האורות, התרווחתי על כורסת הפיקוד ופתחתי את ערוץ האופנה, כדי להתעדכן באופנת לבני הנשים. אך עוד בטרם הבנתי את היתרונות שבפתיחת החזייה מקדימה, שמעתי קול עמום של חבטות. בתחושה קשה עזבתי את הדוגמניות ויצאתי לגינה לבדוק את פשר הרעשים.
עמדתי המום במשך דקות ארוכות, מנסה להבין איך הגיעו שלושת המנגואים לדשא שמתחת לעץ.
אמנם כעשר שנים אני משקה, מזבל ומטפל בעץ, אבל עד עכשיו לא נשר דבר חוץ מעלים יבשים. תמיד חשבתי שפרי המנגו גודל בסופר וזו הפעם הראשונה שאני מקשר בין הפרי לעץ.
בעודי עומד ובוהה בפלאי הטבע, מנגו גדול במיוחד החטיא את ראשי בסנטימטר ונחבט על הדשא. באופן אינסטינקטיבי הרמתי את ראשי כדי להימנע מפגיעה נוספת ואז לא האמנתי למראה עיני. על העץ הבחנתי בכמות אין סופית של פירות.
כנראה בגלל נקיפות מצפון שגרמו לי הקולביות בערוץ האופנה והקרמבו מהפיצוציה החלטתי להפתיע את אשתי עם שובה בשיק מנגו טבעי וטרי. בעזרת מספר מיקסרים ובלנדרים שעמדו לרשותי, הצלחתי תוך שעתיים, להפיק שתי כוסות של שיק מנגו מעולה. עוד שעתיים לקח לי לנקות את המטבח אבל היה כדאי מכל הבחינות. אשתי הרעיפה מחמאות רבות על תשומת הלב המיוחדת ואילו אצלי, שיק פירות על בסיס חלב, תמיד עוזר לי לפתור את התשבץ אם אני תקוע איתו שעתיים בשירותים.
למחרת מצאתי עוד שישה מנגו ויום אחר כך עוד עשרה. וכך היבול עלה בתור הנדסי עד שנאלצתי לפתור בעיות שהתעוררו בנושאי אחסון ושינוע.
לאט לאט, התמכרתי לעיסוק במנגו. בהתחלה הייתה התלהבות מהשיק מנגו ומהגלידה, אחר כך הוספתי לתפריט חביתה עם פלחי מנגו ואף עשיתי פשטידה שיצאה כתומה, ולקינוח עשיתי סלט פירות שכלל מנגו חתוך דק עם מנגו חתוך עבה טובל במיץ שהכנתי מנקטר מנגו קפוא של "פריגת".
כדי לייעל את הייצור במטבח, קניתי מיקסר תעשייתי עם תפוקה גבוהה. בגלל חוסר מקום במטבח, נאלצתי להעמידו בממ"ד. כמו כן הזמנתי חשמלאי שיסדר חשמל תלת פאזי למיקסר ולמקרר הנוסף. לתומי חשבתי, שהגברת כושר הייצור, יקל על חיי. אך בפועל מאחורי גבי נרקמו מזימות להדיח אותי מתפקיד השף.
לפי הלך הרוח, הבנתי שיש כמיהה עזה לאכול משהו שאין בו מרכיב של מנגו.
בנושאי אפיה ובישול, אשתי נוהגת להתייעץ עם ורדה, בת דודתי. גם הפעם היא לא אכזבה והכתיבה לי מתכון של עוף בשזיפים, ומתכון של עוגת ה"דובוש" המפורסמת. היו לה רק שתי בקשות: האחת לא לצלצל אליה אחרי חצות והבקשה השניה היא לחתום לה על טופס שמירת סודיות, לפני שהיא שולחת בפקס את המתכון של עוגת ה"דובוש".
היות וטפטוף המנגו מהעץ לא פסק, אלא אפילו גבר, והיות והמקררים היו עמוסים במנגו, לא יכולתי להתאפק, החבאתי מתחת לעוף של ורדה חתיכות מנגו ואילו עוגת ה"דובוש" הרב שכבתית שינתה במקצת את טעמה עקב דחף בלתי נשלט להחדיר לתוכה שכבה או שתיים של מנגו מרוסק. לבסוף כתוצאה מיצירתיות יתר, קישטתי את העוגה עם קוביות מנגו כדי לתת לה מראה אקזוטי.
לתדהמתי בני משפחתי המפונקים התחילו להראות סימנים של מרי אזרחי. באחת הארוחות, בני קם בהפגנתיות מהשולחן וירד לסיני לשבוע. בתי הפסיקה לבוא לביקורי מולדת בטענה שהמנגו שלי לא קיבל הכשר של הבד"צ. אשתי התחילה כבר להתייעץ עם עורך דין ואילו אני תקוע עם מלאי אדיר והעץ לא מפסיק להפגיז לרגע.
בלית ברירה התחלתי לחלק מנגו לשכנים, לחברים ולכל מי שעבר בסביבה. בהתחלה כולם הודו לי ושמחו לקחת אבל במשך הזמן גם אצלם הצטברו עודפים, ובהמשך הם סרבו בתוקף לקחת עוד.
עד כדי קח הגיעו הדברים, שהחברים שלנו, טובה ושלמה חשבו להתחכם והחנו רחוק מהבית, אבל גם למקרים כאלו נערכתי, ובעזרת עגלת סופר סתמתי להם את הבגז' עם שק מנגו. ניסיתי לעשות "טרייד-אין" עם שכן - מנגו תמורת שסק, אבל ניצחתי על הסף.
כמו כן ניסיתי להשתמש בפרי כאמצעי תשלום, אך מבטו של הספר שלי אמר הכל כאשר רציתי לשלם לו במנגו. אפילו השליח של הסופר סירב לקבל טיפ בצורת מנגו. אך הדבר שגרם לי להרים ידיים היה המכתב הרשום שקיבלתי מבית האבות הסמוך לביתי, בו הם דרשו ממני בתוקף לא לחלק יותר מנגו לזקנים, בגלל שההתמכרות שלהם לפרי הגדילה במידה ניכרת את צריכת החיתולים.
גבי רמני
